החלטה בתיק פ"ה 15853-07-11

1.         לפניי בקשה מטעם התובעים לתיקון כתב התביעה על ידי צירוף תובעת וכן בקשה "להימנע מהגשת חישובים".

2.         בתגובה לבקשה הגישה הנתבעת הודעה שכותרתה "הודעה בנוגע להחלטת בית הדין באשר להגשת כתב הגנה מתוקן", בה ציינה כי היא איננה מתנגדת לצירופה של התובעת 5 לכתב התביעה, אך היא מתנגדת לבקשת התובעים שלא לכמת את כתב התביעה.

3.         לאור הסכמת הנתבעת, הנני מורה על צירוף התובעת 5 לכתב התביעה.

4.         באשר לבקשת התובעים להימנע מכימות התביעה - בדיון מיום 16.11.11, ניתנה החלטתי לפיה על התובעים לכמת את תביעתם בתוך 30 ימים (להלן - ההחלטה).

5.         ככל שהתובעים סבורים, מטעמים כאלה ואחרים, כי יש מקום לשנות ההחלטה, היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, או למצער, לפנות בבקשה לעיון חוזר - אולם דבר מזה לא נעשה.

6.         מטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את הבקשה להימנע מחישובים.

7.         למעלה מן הצורך אוסיף, כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה.

8.         כלל נקוט הוא, כיבית הדין לא יידרש לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת את תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה פסוקה היא כי "על התובע להגיש את מלוא תביעתו הכספית כאשר היא מכומתת, על הנתבע להגיש את מלוא הגנתו ועל בית הדין לשמוע את ההליך במלואו" [ע"ע 507/08 מדינת ישראל מרכז רפואי אסף הרופא - מירב ברונר, (14.7.07) להלן - עניין ברונר)].

9.         הנשיא (בדימוס) אדלר סיכם, בעניין ברונר, את הטעמים לכלל האמור כלהלן -

"[א] למנוע מצב בו יהפכו בתי הדין אכסניה לדיונים עקרים ולא-יעילים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום;

[ב] לאפשר לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין כראוי את הגנתו, כשהוא יודע מראש מה הם גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו;

 [ג] למנוע מצב בו הנתבע, או בית הדין, נאלצים להכין את תביעתו של התובע עבורו, על כל העלויות הנגזרות מכך וללא הצדקה מספקת;

 [ד] למנוע התחמקות לא-מוצדקת מתשלום אגרת בית הדין ועקיפת הדינים המסדירים אותה, שיש בהם - כשלעצמם - כדי איזון ראוי בין זכות הגישה לערכאות לבין האינטרס הציבורי במימון פעילות מערכת בתי המשפט ;

[ה] למנוע שימוש לא-מבוקר בסעד הצהרתי שאינו ניתן כדבר שבשגרה אלא כפוף לשיקול דעתו של בית הדין בהוכיח התובע כי זהו הסעד הראוי;

[ו] לאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום, לעומת סיומם בפשרה".

10.        פיצול הדיון בתביעה, באופן שבשלב ראשון יתקיים דיון בסעד ההצהרתי ולאחר מכן בשלב שני תכומת התביעה, יתאפשר רק במקרים חריגים. בבחינת השאלה אם המקרה הוא מקרה חריג בו יש ליתן סעד הצהרתי ואין  לעמוד בו על קיומו של הכלל בדבר כימות התביעה, על בית הדין "לאזן בין שיקולי יעילות בירורו של ההליך ..., לבין תכליתה של מערכת בתי הדין לעבודה, המבקשת להקל על הגישה למימוש זכויות מתחום משפט העבודה. מחד, יש לשאוף לבירור הליכים במאוחד עד תום. מאידך, ההליך המוצע על ידי המערערים תכליתו לאפשר לעובדים לממש את הזכויות המגיעות להם, אם וככל שהן אכן מגיעות להם, מבלי שיועמדו בפניהם קשיים פרוצדוראליים המשפיעים על עלות התביעה, והעלולים להשפיע גם על יכולתם לממש את זכויותיהם" [ע"ע 1193/04 מרים רפפורט ואח' - רשות שדות התעופה (30.1.06) להלן: עניין רפפורט).

11.        ומן הכלל אל הפרט - עיון בכתב התביעה מושא ההחלטה מעלה כי מדובר בתביעה   להפרשי שכר, אשר ניתנת לכימות בנקל כבר בשלב זה, ואין הצדקה לפצל את הדיון בתביעה. 

12.        התובעים משליכים יהבם על החלטת בית הדין הארצי במסגרת ע"ע 1400/00 ישראל קמיל ואח' - בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (לא פורסם), שם נקבע כי "הליך של פסק דין הצהרתי במקרה זה הוא הליך נכון מאחר והמבוקש הוא לקבוע עקרונות. לאור העקרונות שייקבעו יחשב השכר הקובע לפנסיה לגבי כל גמלאי וגמלאי" (להלן - עניין קמיל).

13.        יחד עם זאת, לא הרי העניין שהובא לפני בית הדין הארצי בעניין קמיל, כהרי העניין שלפנינו. העילה שביסוד התביעה שלפנינו הינה לתשלום הפרשי שכר ששולם לתובעים בעבר, ואין המדובר בקביעה עקרונית אודות זכויות פנסיוניות עתידיות כבעניין קמיל. במקרה מושא ההחלטה, להבדיל מבענין קמיל, פירוט הפרשי השכר הנטענים וכימותם הינו חיוני לצורך הכרעה יעילה בתביעה.